יום חמישי, 7 באוקטובר 2010

אני כוכבת.

טוב, לא בקנה מידה הוליוודי אמנם, אבל בגן אני ממש להיט.

נכון כולם כל הזמן אמרו לאמא ואבא ולסבא וסבתא שאני כל כך יפה שאני צריכה להיות בפרסומות? אז אמא רשמה אותי לסוכנות, ולפני כמה זמן קראו לי לאודישן. (הייתי כבר באודישן לפני אבל לקחו אותי להיות סטנד ביי. אותי! סטנד ביי! צורה להם). אבל הפעם זה היה אודישן יותר שווה, לפרסומת בטלוויזיה, של הסופר פארם! (אמא אמרה שמזל, כי את ניו פארם היא פחות אוהבת). דודה שרון לקחה אותי לאודישן, והייתי נהדרת (למרות ששאלו אותה אם אני אי פעם בוכה). ואז התקשרו לומר לאמא שהתקבלתי. עשו לי מדידות כמו לדוגמנית, ויום לפני שהתחלתי את הגן היו הצילומים. אבא לקח אותי - היינו שם ארבע שעות, וצילמו אותי עומדת במיטה ומושיטה ידיים לאמא אחרת. הייתי אמורה גם לבכות, אבל מה היה לי לבכות? בסוף הם התפשרו על פרצוף עצוב.
היה שם מאלף ילדים שכל התפקיד שלו היה לפנק אותי ולדאוג לי, ובנו לכבודי חדר שלם עם ריהוט ובובות והכל. אבל אתם רוצים לשמוע משהו מצחיק? הלבישו אותי בכחול ודיברו עליי כאילו אני בן! כאילו שיש בנים יפים כמוני. ואגב, גם לי היה סטנד ביי, וכשאמא ראתה את התמונה שלו יצאה לה מן נחירת צחוק מאוד לא מנומסת. ובכל מקרה שלחו אותו הביתה באמצע היום כי שיתפתי פעולה בצורה נהדרת.
אז היה לי ממש כיף. אכלתי צהרים עם הנציגות של הלקוח (אלה הבנות של הסופר פארם שבאו לוודא שלא עשיתי פדיחות), והקסמתי את כולם וכולם שפכו על אבא מחמאות על כמה שאני נהדרת. אפילו מאלף הילדים, שראה ילד או שניים בקריירה שלו, אמר שאני משהו מיוחד. אבא היה מבסוט לאללה...

זו הפרסומת:



וזה סרטון מאחורי הקלעים מגניב שאבא ערך: