היה לי שבוע אחד העמוסים, אם לא ה...!

בואו נראה.

יום ראשון לא היה משהו מיוחד. הייתי בגן והשתוללתי בבית.

יום שני היה לי יום הולדת! אבא אסף אותי מהגן עם בלון של הלו קיטי, ואז הלכנו לבריכה, ואז בערב קיבלתי עוגה עם נר ונתנו לי לכבות אותו שלוש פעמים.

יום שלישי אמא ואני עשינו חיים בבית.

יום רביעי אספנו את סבתא יוספה מרמת גן ונסענו לאודישן. היו שם מיליון ילדים אחרים, וכשסבתא ראתה את זה היא קיבלה חום, אז היא הלכה לאחת מהאחראיות, והצביעה על הבטן של אמא, ואמרה לה "את רואה את זה? את רוצה שהיא תלד פה?" אני לא יודעת מה זה אומר, אבל 5 דקות אחר כך קראו "לירי בארי-שדה?" ונכנסנו. הייתי מהממת, כמובן. חייכתי ואמרתי שאני בת שתיים כששאלו בת כמה אני, ועשיתי אריה. אמא אומרת שאם הם לא ירצו אותי הם פראיירים. ואז אצל סבא וסבתא באו לבקר אותי עומר ורון, חברים של דודה שרון, ועומר רדף אחרי בשאגות בכל הבית. התעייפתי כל כך עד שכשהגעתי הביתה התפרקתי לאמא לגמרי ונרדמתי להמון זמן.

ביום חמישי דודה שרון באה לבקר אותי והשתוללנו על השטיח (דודה שרון כל הזמן משתוללת איתי ונותנת לי לרכוב עליה כאילו היא סוס), ואז אבא לקח אותי לבריכה.

ביום שישי עשו לי יומולדת בגן. לא כל כך שיתפתי פעולה במהלך המסיבה עצמה, אבל אחרי שכל הילדים יצאו לגינה (ואני, כמובן, נשארתי אחרונה כדי לחסל כל מה ששמו לי בצלחת) הוצאתי את החישוקים והראיתי לאמא ואבא שאני כן יודעת מה לעשות, פשוט לא תמיד מתחשק לי לעשות את זה מול קהל. אמא ואבא לקחו אותי הביתה כדי שאני לא אהיה עצובה שהשאירו אותי בגן לבד, ולקחו אותי לסידורים. היינו בכתר ובחנות לכלים חד פעמיים ובסופר, ונתנו לי לבחור סכו"ם. ואז אמא החליטה שנוסעים לפרנצ'סקה. אתם לא מבינים כמה אכלתי. ניוקי ובייבי שרימפס מאבא ורביולי ברוקולי מאבא וקרם ברולה ולחם וממרח סלמון. אמא אומרת שאני כמו טוחן אשפה.

וביום שבת היה הכי כיף, כי עשו לי יומולדת בגינה מתחת לבית. כ-ולם הגיעו - ארנון ושי ויונתן ונתי ומאיה מהגן. היה המון אוכל כולל עוגה בצורת פרפר ואמא ואבא דאגו שתהיה מגלשה ונדנדה ואוהל עם כדורים.

התרוצצתי כל כך הרבה עד שנרדמתי אחר כך לשעתיים... וגם קיבלתי המון מתנות, אבל המתנה הכי שווה היא אופניים שאמא אומרת שהם רטרו. הם עוד קצת גדולים עלי ואני לא מגיעה לפדאלים, אבל תנו לי עוד כמה חודשים!

היום אני בת שנתיים!

בת יום. בת שנה

לפני יומיים.

אמא אומרת שאין כמוני. שאני חכמה ומוצלחת ונהדרת, והילדה הכי נפלאה שיכול להיות. אני מברברת בלי סוף ומתחילה להרכיב משפטים, יודעת בדיוק מה אני רוצה ומה אני לא רוצה, ומשגעת את אמא ואבא עם החוכמות שלי.

למשל, לפני שבוע אמא וסבתא יוספה ואני הלכנו לקנות נעליים. אמא מדדה לי סנדלים ורודים מאוד יפים, ואז הראתה לי זוג באדום. וכמה שאמרתי לה "לא צה אדום!" זה לא עזר, והיא ניסתה להתעקש איתי. בסוף שברתי אותה והיא קנתה לי עוד זוג בסגול. אני באמת לא מבינה למה להתווכח.

ועוד מילים שאני אומרת:

מונקה = מוניקה

לא צה = לא רוצה

תה = חביתה

תום = כתום (התשובה הנצחית לשאלה "איזה צבע זה?")

עו-פם = עוד פעם

ואתמול אמא לימדה אותי לעשות קונג פו. היא ישבה על הרצפה ועשתה קולות מוזרים כמו "וואצ'ה!" ואני עשיתי את התנועות עם הידיים, ואז שתינו התפוצצנו מצחוק. אבל כשהיא אמרה אחרון ודי זה היה אחרון ודי. אמא מאוד גאה בי שאני יודעת מה זה אחרון ודי ולא עושה בלגנים כשנגמר. היא גם אומרת שאני אוכלת כמו נמר וישנה נהדר. בכלל, אמא מתה עלי.

מסתבר שעוד חודש תהיה לי אחות קטנה. בינתיים כשאמא שואלת אותי מה יש לה בבטן, אני בעיקר נגנבת מזה שאין לה פופיק. נראה מה יהיה עוד חודש.

אתם יודעים מה אמרתי היום בקול רם וברור?

אמא!

מילים שאני אומרת (חלק ברור וחלק פחות, אבל אומרת):

אבא
מה זה (או בגרסה המורחבת - מה זה זה)
נעליים
הביתה
גרביים
אף
אפצ'י (כדי שסבתא תבין שהיא צריכה לשים לי את השפן בקטן בדיוידי, כולל התנועה עם הראש)
מים
לא
כן
סבתא (תתא)
מאיה (אחת הגננות שלי)
סיכה (כזו ששמים בשיער)
קוקו (כזה שעושים בשיער וכזה שמתחבאים מאחורי הוילון)
קקי (כזה שצריך לנקות)
קרקר

מילים שאני לא אומרת:
אמא

זוכרים את הפוסט מתאריך 4/1/2011?

1. זו המיטה של הגדולים שלי. יום רביעי יגיע לי גם ארון בגדים!

9. בספארי. בתמונה הראשונה אני וסבא שותים שייק. יותר נכון, אני שותה ולא נותנת לו גם. מזל שזה מצחיק אותו.


גם בספארי, אני אוכלת ארוחה בריאה ומזינה.

ותמונה אחרונה מהספארי, אני צופה באריות. או שלא.

11. זו אני אוכלת לבד במסעדת כרמים. אכלתי יוגורט וביצה עם בצל מטוגן וסלט מאבא וגבינה, הכל לבד.

עדכון קצר מטיפת חלב:

פעם אחרונה שהיינו בטיפת חלב רונית הייתה קצת מודאגת כי ירדתי אחוזון בגובה ומשקל. היא אמרה שזה בטח כי הייתי חולה (הייתה לי אדמדמת*) אז היא ביקשה שנבוא שוב, ושבינתיים אמא תתן לי לאכול אוכל שמן כמו אבוקדו וטחינה וגבינות עם מיליון אחוז.

אז אתמול היינו שוב אצל רונית. בכיתי כי באמת לא התחשק לי שהיא תתחיל להתעסק איתי, אבל היא לא ויתרה והכריחה אותי להישקל ולהימדד. אחרי שהיא שחררה אותי לסבתא יוספה שתעזור לי לצייר, היא אמרה לאמא בהתלהבות שממש חזרתי לעצמי. אני 10.8 קילו (וסבתא אומרת שהיא הרגישה כל אחד מהם כשהיא סחבה אותי במדרגות לטיפת חלב), וגבהתי. אני באחוזון 25 במשקל ואחוזון 30 בגובה. אמא אמרה שאני פיצית ורונית אמרה שזה בסדר גמור, שאני לא אהיה כמו הילדים שמתגלגלים אליה למשרד...

*היה לי חום כמה ימים ולא ידעו מה זה, ובסוף דודה שרון הייתה זו שגילתה שיש לי פריחה על כל הגוף. מזל שיש את דודה שרון, כי אמא ואבא אף פעם לא שמים לב לדברים האלה.

זה יהיה פוסט קצר וממצה על כל מה שהתחדש:

בואו נראה. עברו יותר מחודשיים מאז שאמא כתבה פה פעם אחרונה. מה התחדש מאז? המון, לדעת אמא.

1. עברתי למיטה של גדולים. מסתבר שעוד מעט יצטרכו את המיטה שלי למישהי אחרת...

2. זה אומר שאני הולכת להיות אחות גדולה. מצוין. באמת הייתה חסרה לי פרטנרית לתעלולים שלי.

3. למה הכוונה תעלולים? למשל, ששמים אותי במיטה של הגדולים, ואני יורדת ממנה בשקט בשקט, ומתגנבת לדלת של הממ"ד, ומציצה החוצה. אם אמא או אבא רואים אותי, אני רצה מהר מהר למיטה, ומתגלגלת מצחוק. ככה 5-6 פעמים עד שנמאס לי ואני הולכת לישון. אבל אני לא עושה את זה הרבה.

4. כשאני כבר הולכת לישון אני ישנה על השמיכה, ולא מוכנה שיכסו אותי בשום פנים ואופן, אז אמא מלבישה אותי כל לילה באוברול מפליז, כזה עם רגליים, ואומרת שאני נראית הכי מתוקה בעולם. חוכמה גדולה.

5. למדתי המון דברים חדשים: אני יודעת איך עושים כלב, ופרה, ודג, ואריה וגורילה. ואני יודעת איפה האף, העיניים, הידיים, הרגליים, הפה, הלשון, הראש והפופיק. ואני יודעת להביא דברים שמבקשים ממני (וגם דברים שלא מבקשים ממני אבל נראה לי שצריך). ואני יודעת להסתרק לבד. ואני לומדת להתלבש לבד ולעשות על הסיר. למרות שבינתיים אני רק יושבת שם וקוראת.

6. אתם יודעים מה כיף? קיצי. כשאמא שואלת אם אני רוצה קיצי אני מיד נשכבת עליה, והיא עושה לי נעים בגב. היא אומרת שאני לגמרי הבת שלה.

7. ואתם יודעים מה עוד כיף? להתחבק. אמא עומדת על הברכיים ואומרת לי "חיבוק חיבוק חיבוק חיבוק" ואני רצה רצה רצה עד שאני נופלת לה לידיים. ואז דודה שרון או אבא או סבא או סבתא עומדים בצד השני של הבית ואומרים לי "חיבוק חיבוק חיבוק חיבוק" ואני רצה אליהם. הם חושבים שאני לא שמה לב שהם מריצים אותי ברחבי הבית ככה כמה פעמים. נו, שיחשבו. לא אכפת לי לרוץ, כי נחמד לי להתחבק. אמא אומרת שזה מאז שהתחלתי את הגן.

8. מאז שהתחלתי את הגן אמא קנתה לי שולחן וכסאות כמו שיש בגן, ואני יושבת ומציירת ומדביקה. פעם אחת קשקשתי עם טוש על הרצפה ואמא הכריחה אותי לנקות את זה עם מגבון. מזל שזה ירד.

9. שבוע שעבר סבתא יוספה וסבא שלמה ודודה שרון לקחו אותי לספארי. הרעיון היה שאני אראה אריות (מיד הסבר), אבל נרדמתי לפני שהגענו אליהם. מה שכן, אכלתי כריך עם אבוקדו ושתיתי את כל השייק שסבא קנה לסבתא, ואחר כך מיץ תפוזים.

10. למה אריות? כי זו החיה הכי מגניבה שיש! הספר שאני הכי אוהבת כרגע הוא "האריה שאהב תות" (לספיילר לכם? זו טעות, הוא בכלל לא אוהב תות. מאוד מבלבל), ויש לי גם ספר שנקרא "אין אריות כאלה" עם אריות שעושים דברים מצחיקים. כשאני רוצה להציק לאמא אני מכריחה אותה להקריא לי את "הלו אבא", וכשאני רוצה להיות נחמדה אליה אנחנו קוראות את "פילים בכל הצבעים".

11. מבחינת אוכל אין חדש. אמא אומרת שאני שואב אבק. אני אוהבת לאכול הכל, בעיקר חמוץ ומלוח. היינו במסעדה והגישו שם אריסה ולימון, ואני ליקקתי את הקערה. אמא ואבא והמלצריות היו בשוק. בערב אני אוכלת מהסלט של אבא, שסבא שלמה חותך קטן קטן. בסלט יש עגבניות, מלפפונים, צנוניות, שום ובצל. אמא אומרת שהיא לא מבינה איך אני אוכלת את זה. אבל זה טעים, בעיקר עם טחינה או גבינה לבנה. ואני לא מוכנה שאף אחד יאכיל אותי. אני לבד!

נראה לי שזהו בינתיים. אמא תעשה סדר בתמונות ותצרף תמונות שיוכיחו שכל מה שכתוב פה אמת. למרות שנהיה קשה לצלם אותי - כל פעם שמישהו מכוון מצלמה, אני רצה לראות את התמונה שמופיעה מאחור. ולהזיז אותה במסך מגע. כי אני ילדה מעודכנת טכנולוגית!