אמא ואבא קצת עצובים.

יש אתר אינטרנט שנקרא "עין הדג" ולפני כמה ימים המנהלים שלו הודיעו שהם סוגרים אותו. ולמה זה חשוב? כי אמא ואבא נפגשו בזכות האתר הזה. זה אתר שמדבר על קולנוע, ופעם בכמה זמן כל האנשים שגלשו שם היו נפגשים. אז ב-2003 אמא ואבא נפגשו פעם ראשונה ודיברו, אבל לא קרה כלום. ואז ב-2004 הם נפגשו שוב, ואבא חשב שאמא נחמדה, אבל לא קרה כלום. הוא חיכה כמעט שנה עד שהוא הזמין אותה לצאת איתו! מזל שבסוף הוא התקשר אליה, אחרת בחיים הם לא היו מתחתנים, ויותר גרוע, אני לא הייתי נולדת. יום אחרי החתונה, הם אפילו קיבלו כתבה משלהם באתר!

ועכשיו רד פיש ולונג ג'ון (אלה שמות העט של דורון ועינת, שמנהלים את האתר) כבר עייפים, והחליטו שדי, מספיק להם. זכותם. אז אמא מבקשת למסור להם תודה רבה. כי בזכותם יש להם אותי!

יום כיפור ועוד עדכונים.

מבחינה קולינארית חלו אצלי שינויים רבים. אמא כמעט ולא מניקה אותי (היא אומרת שנגמר לה החלב, אז אני רק מנשנשת לפעמים), ובמקום היא נותנת לי תחליף. בהתחלה היא פחדה לתת לי אותו, כי אולי אני אהיה אלרגית או סתם לא אוהב אותו. ואז היא גילתה שלא משנה מה נותנים לי לאכול, העיקר שזה בזמן. ממש כמוה, בעצם... אז היא הלכה לענת, וענת נתנה לה דוגמה של כל אחד מהתחליפים, והיא נתנה לי לטעום הכל, ואז דודה שרון הייתה באילת וקנתה לה מלא קופסאות של כל מיני דברים. אבל השינוי היותר חשוב הוא שהתחילו לתת לי אוכל אמיתי. אתמול אמא למדה מסבא שלמה איך מכינים מרק עוף, ואז היא טחנה לי את הכל יחד, ונתנה לי בכפית. היה טעים! לקינוח קיבלתי נקטרינה. ואמא אומרת שאני גאון, כי אני כל הזמן מנסה לקחת את הכפית ולאכול לבד. היא לא מבינה שאני עושה את זה כי היא מאכילה אותי לאט מדי. והיום אכלתי בננה שלמה ומאה גרם של המרק הטעים, ואצל סבא וסבתא נשנשתי פיתה עם טחינה ירוקה. כמעט זינקתי מהידיים של סבתא כשהיא האכילה אותי. אני לא מבינה למה הם מתעקשים שאני אבלע קודם את מה שיש לי בפה ורק אחר כך נותנים לי עוד. מעצבנים.

ככה זה נראה כשהאכילו אותי פעם ראשונה מרק. סבתא החזיקה אותי, ואמא האכילה אותי, עד שגנבתי את הכפית.

והיום יום כיפור. לדעתי אמא ואבא מנסים לבלבל אותי. קודם היינו אצל סבא וסבתא ועשינו כפרות (אמא אומרת ששנה שעברה אבא עשה את זה מעל הבטן של אמא), ואבא סובב את הכסף מעל הראש שלי והקריא את השורות שצריך. אבל אחר כך נסענו לטיב טעם כי אמא אמרה שהם צריכים להצטייד...

שנה טובה לכולם!

9 מיליארד השמות של לירי בארי-שדה

בתעודת הזהות של אמא ואבא כתוב לירי בארי שדה. אמא ואבא קוראים לי לירילירי ואמא לפעמים קוראת לי צפרדעונת. סבתא דבורה קוראת לי לירוש. סבתא יוספה קוראת לי ליריל'ה. סבתא קוקה קוראת לי לירילוש בבלוש. מיטל קוראת לי לירלורית. דודה שרון קוראת לי לירי הורסת. סבא שלמה קורא לי הגברת הצעירה. מלאן שמות למישהי בת 5 חודשים, אתם לא חושבים?

כל מיני עדכונים

קודם כל, אתמול קרה משהו מיוחד. דודה שרון נכנסה איתי למים בשיעור השחיה. היא קצת נלחצה והמדריכה כל הזמן שאלה אותה אם היא בסדר (אותי לא צריך לשאול, אני כריש), אבל בסופו של דבר היא מאוד נהנתה. היא קצת נהייתה לבנה כשליאת המדריכה אמרה שהיום לא רק שאנחנו צוללים, ההורים מצלילים אותנו, אבל היא עשתה את זה כמו גדולה (פעם אחת. פעם שניה היא הודיעה לליאת שלא בא לי. דווקא לי לא היה אכפת, אבל ריחמתי עליה...) בסוף היא אמרה לאמא שהיה ממש כיף, ושהיא תבוא שוב. גם שי מהבריכה מאוד התרשם מאיתנו. אני הראשונה בקבוצה שנכנסת עם מישהו שהוא לא אמא או אבא!

ואתמול אחרי הצהרים אמא צילמה אותי כמה תמונות, ואבא אמר שאני כמו דוגמנית. אני מסכימה איתו.

ואת התמונה הזו אל תראו לסבתא יוספה, ובטח לא לקוקה. אתם יודעים שיש לי חתול? יש לי שניים, בעצם, אבל מוניקה מפחדת ממני ובורחת כל פעם שאני מתקרבת אליה. חתולה מצחיקה. לה יש שיניים ולי אין, אז מה היא מפחדת? בכל מקרה, פה אני עם פליני. גם הוא לפעמים מפחד ממני, אבל מאבא הוא מפחד יותר...

מוכנים, היכון, זחל!

אני עוד לא ממש זוחלת, אבל אמא אומרת שאני לגמרי בדרך. הטרנד עכשיו הוא לקנות לי צעצועים "מעודדי זחילה". אמא קנתה לי כדור מגניב, וסבתא יוספה קנתה לי מקל גשם. אבל אז ראיתי את הטלפון שאמא השאירה על המשטח שלי, והוא בהחלט עודד אותי לזחול. אמא הצליחה להציל אותו שניה לפני שפלטתי עליו...

כרגע ניסיונות הזחילה שלי מסתכמים בזה שאני מתרוממת על הברכיים, מתנדנדת קצת, ונופלת קדימה על האף. אבל חכו חכו, אני בדרך

וזו תמונה עדכנית שלי עם דודה ביבי ועם סבתא קוקה. שימו לב לכובע, שלשם שינוי לא נראה עלי דבילי, אלא סתם מצחיק!

אמא קנתה לי מתנה.

זה ריבוע קרטון ועליו כתובים כל מיני דברים, ובאמצע יש עיגול מפלסטיק שקוף. איך שראיתי את זה ישר שלחתי יד לשחק עם זה. זה כל כך מעניין!

מה? זו לא המתנה? זו האריזה שלה? אה. אופס. היא הרבה יותר מעניינת ממה שהיה בתוכה!