אז ככה:

ביום רביעי האחרון אמא ואני שוב היינו פליטות כי הייתה לנו עוזרת, אז כמו כל יום רביעי אמא ארזה אותי ויצאנו לחפש תעסוקה. הפעם הלכנו לבקר את ענת, חברה של אמא. ענת כבר מיליון שנה בהיריון, אבל התינוק שלה לא רוצה לצאת. ניסיתי לבעוט לה בבטן כדי לשכנע אותו להתפנות, וענת אמרה שהבעיטות שלי הן כלום לעומת הבעיטות שלו מבפנים. [עדכון נכון ליום ששי בערב - אין חדש. דנה]. אחר כך נסענו לסבא וסבתא, וגם דודה שרון הייתה שם. כשסבתא יוספה הגיעה הביתה היא מצאה אותי ערומה, עטופה במגבת, על הספה. היא הרימה אותי ושיחקה איתי, אז אני כמובן מיד עשיתי עליה פיפי. מזל שהיא אוהבת אותי, כי לא רק שהיא לא כעסה, היא אמרה שאני מותק. אז כשהיא השכיבה אותי על המיטה שלה, עשיתי פיפי גם על המיטה. מה לעשות, שילמדו וישימו לי חיתול...

זו תמונה שלי מנסה לשכנע את התינוק של ענת לצאת כבר החוצה:

ולפני כמה ימים דודה שרון באה לבקר אותי, ושתינו היינו מאוד עייפות אז נרדמנו יחד על הרצפה. אתם רואים שאני לא ממציאה? באמת נוח שם!

בעדכון הבא אני אספר לכם על המסיבה שעשו לכבודי היום בקפה מצדה. הייתי להיט!

עדכון

אתם יודעים איפה הכי טוב להירדם? על אבא. ואתם יודעים במי אני ממקדת מבט הכי טוב? באבא. ואתם יודעים מי יודע להרגיע אותי כשיש לי גזים? אבא. ואתם יודעים את מי זה מחרפן? את אמא!
ככה זה נראה כשאני אצלו על הידיים - אני מחזיקה לו בחולצה טוב טוב שלא יברח, ומסתכלת עליו שיבין שאני אוהבת אותו.

וככה זה נראה כשהוא מפרק אותי מהמנשא. אל תדאגו - הוא מחזיק אותי חזק!

וזאת סבתא דבורה. היא וסבא עוזי נסעו אתמול לסין, וכשהם באו לומר לי להתראות סבתא עשתה לי אמבטיה והאכילה אותי. תראו איזה יופי אני מסתכלת למצלמה!

מלאן זמן לא כתבתי!

וקרו המון דברים מעניינים

קודם כל, סבא וסבתא עשו לי מסיבה, והזמינו את כל החברים שלהם. קיבלתי מתנות וצ'קים, והתנהגתי למופת - ישנתי בלול בזמן שכולם אכלו ארוחת בוקר שווה שסבא שלמה הכין. וכשהתעוררתי והייתי רעבה, דודה שרון האכילה אותי מבקבוק, ואכלתי הכל!

ביום ראשון לקחו אותי לרופאת התפתחות. היא אמרה שאני נהדרת ובלונדינית כמו אמא, ושהכל בסדר גמור איתי. עשיתי מה שהיא רצתה - הרמתי ידיים וסובבתי את הראש ועקבתי אחרי איזה צעצוע שהיא נפנפה לי מול העיניים. אבל אחר כך פתאום התחילו לי מלא גזים ואמא הייתה צריכה לקחת אותי לסידורים במנשא, וסחבה אותי שעתיים. היא אומרת שהיא לא מבינה למה היא ואבא קנו לי עגלה, אם אני כל הזמן במנשא...

ואתמול אמא לקחה אותי לד"ר הרט. ד"ר הרט זה הרופא נשים של אמא, שכשהייתי בבטן שלה בדק שהכל בסדר איתה ואיתי. הוא אמר לאבא "תתחדש", ואמר שאני לבנה מאוד והוא לא מבין איפה הגנים התימניים שלו בעסק. ואז הוא אמר לאמא שהכל בסדר גמור איתה, ושהוא לא רוצה לזעזע אותה ואת אבא, אבל מתי הם מתכוונים להביא לי אח או אחות? אמא עשתה לו פרצוף וביקשה מהר מרשם לגלולות... בערב הם ניסו להשכיב אותי לישון אחרי שאכלתי, אבל אני לא פראיירית. שהם ישבו ויאכלו פיצה ויראו טלוויזיה ואני אהיה במיטה לבד? למה, מה קרה? בסוף אבא שם אותי במיטה באחת והסכמתי לישון. ועכשיו אני ישנה על הרצפה, כמובן...

ועכשיו לכמה תמונות:

ככה אמא מצאה אותי במיטה בבוקר:

וככה זה נראה כשאני נרדמת על אבא:

יום קשה עובר על כוחותינו.

היום יש לי המון גזים, ואני כל היום בוכה ומסכנה וכואבת לי הבטן. אמא החזיקה לי את הברכיים לבטן וזה עזר קצת, ועכשיו אני על אבא במנשא, והוא מסתובב איתי בבית. ואתם יודעים מה מצחיק? שלמדתי לתפוס דברים, נגיד את החזיה של אמא כשהיא מניקה אותי, או את החיתול שאמא שמה על הכתף שאני לא אפלוט עליה. אבל אבא לקח אותי במנשא בלי חולצה, והדבר היחיד שהיה לי לתפוס היו השערות על החזה שלו.

נראה לכם שלזה אמא ואבא מתכוונים שהם אומרים שכשיש לי גזים בא להם לתלוש שערות?

אמא לא מבינה

למה אם יש לי מיטה, ומזרון, ומצעים, ומגן ראש, ובייבי-סנס, וכזה שעושה מוזיקה, וסדינית שאמא מחליפה כל הזמן, וכל הדברים האלה יחד שווים מאות שקלים, אני מעדיפה לישון כמו חורנית על הרצפה...

היא השכיבה אותי היום על משטח הפעילות, ועד שהיא גמרה לסדר לי את הספר והפיה קארי והג'ירפה, התחלתי לנחור...

אבל יותר חשוב - היום בבוקר היא ואבא התעסקו איתי, וכדי לעשות להם קצת טוב על הלב, חייכתי אליהם, ואבא הספיק לצלם!

עכשיו אני על אמא, במנשא. אמנם מאוחר בלילה ואני אמורה לישון, אבל יש לי גזים אז אמא ואבא מוותרים לי. אבא אומר שאחרי שיעברו לי הגזים, הם ילמדו אותי לישון במיטה ולהירדם לבד ובשעות נורמאליות. אבא חמוד כשהוא אופטימי...

אתם יודעים איך יודעים שאני הבת של אמא?

גם אני נראית דבילי עם כובעים!

עדכון זריז:

היום חייכתי לאמא. חיוך אמיתי, לא כזה של "הפלצתי ועכשיו נעים לי", אלא חיוך של "אני שמחה לראות את אמא אז אני אעשה לה טובה ואחייך אליה".

ואחרי הצהרים אמא ואני ביקרנו את סבתא דבורה וסבא עוזי. סבתא החזיקה אותי על הידיים וניערה אותי עד שיצא קקי. וכשאמא אמרה שעכשיו צריך להחליף לי, סבא עוזי עשה אחורה פנה וברח מהחדר עד שהייתי נקייה וריחנית...

תינוקת ניו אייג'.

גם היום אמא תיזזה אותי.

התחלנו אצל בן דוד גיא. הוא מרפא ברפואה סינית, והוא אמר לאימא שהוא יטפל בי כדי שלא יהיו לי גזים. אז בהתחלה כשהגענו דודה ביבי קפצה עלי ואמרה שאני נהדרת ושאני קופי של אבא. אמא עשתה קצת פרצוף, אבל אז אמרה שמזל שאבא יפה. אחר כך גיא עשה לי דיקור. נראה לי שהוא קצת התבלבל, כי הגזים בבטן והוא בכלל דקר לי את הרגל. אני עוד לא בטוחה אם זה עוזר. עוד נראה.

אחר כך אמא לקחה אותי לשילב, אבל ברחנו מהר מהר כי היו מיליון אנשים, ואמא לא מצאה את מה שהיא רוצה. אז במקום זה הלכנו לאכול ארוחת בוקר אצל סבתא פלוריקה (היא לא לוקחת 52 שקל על סנדוויץ' ודיאט קולה) ואצל סבתא קוקה. אצל קוקה מצאתי בובה של דב פנדה, והייתי ממש מרותקת. ואז נסענו הביתה, והערנו את אבא.




עכשיו סבתא דבורה עושה לי אמבטיה, ואז אני אלך לישון. או שלא. עוד לא החלטתי.

עשו עלי היום בייביסיטר.

אמא ואבא נסעו לאייס להחליף איזו מנורה, והשאירו אותי לבד עם דודה שרון בבית. דודה שרון בילתה 25 דקות על הספה בלי לזוז ובלי לנשום כדי שאני לא אתעורר, ואז כשהם חזרו הביתה, אבא בעט לה בתחת, כי זו טיסת הסולו שלה...

אתמול עשו לי טירונות.

אמא לקחה אותי אתמול לסיבוב מאוד ארוך בהמון מקומות. לפני שנפגשנו עם אנשים אמא ואני ישבנו עם כל הגימלאים של גבעתיים בבית קפה. אמא הייתה כל כך לחוצה שאני אתעורר ואעשה בלגן, עד שהיא בלעה את הסנדויץ' שלה בלי ללעוס, ושתתה את הלימונדה ממש מהר. איזה מצחיקה היא, דווקא היה לה המון זמן עד שהתחלתי לבכות כי הייתי גם רעבה... [אמא מבקשת לציין ש-52 ש"ח לכוס לימונדה וכריך הם שחיתות, בעיקר בימי משבר כלכלי, ובעיקר בבית קפה של גמלאים בגבעתיים].

משם הלכנו לבקר את מיטל. מיטל חברה של אמא כבר מיליון שנה (מהתיכון, ואמא זקנה, אז זה היה לפני מיליון שנה), ויש לה בת משלה וקוראים לה שי. אמא אומרת ששי נינג'ה. לי דווקא נראה הגיוני שבגיל חצי שנה היא מנסה לעמוד ראש על הצעצועים שלה, ועושה למיטל התקף לב. אז ביקרנו אותן והיה לנו מאוד נחמד. שי נתנה לי לשחק באוניברסיטה שלה, והיה לי מאוד מעניין. ובכלל לא היה לה אכפת שפלטתי על המשטח, אבל אמא התפדחה.

אחר כך מיטל החזיקה אותי עליה, כי בכיתי כי היו לי גזים. היה לי מאוד נוח לכמה דקות, אבל אז חזרתי לצרוח.

ממיטל ושי נסענו לסבתא פלוריקה. היא מאוד שמחה לראות אותי, אז עשיתי לה טובה ועשיתי פרצופים חמודים. כמובן שאחרי כמה דקות מיציתי את העניין, נזכרתי שיש לי גזים, ובכיתי שוב.

משם הלכנו לסבתא קוקה, אבל אמא שמה אותי במנשא, והיה לי חם ונעים ולא כאבה לי הבטן אז הלכתי לישון. משם נסענו לסוכנות רכב לקבל את הניירת של האוטו שאמא קנתה לכבודי לפני שנולדתי, ובסוף עברנו בעבודה של אמא בקלסיקלטת. בגלל שהיה מאוחר כמעט כולם הלכו הביתה, ולא היו מספיק אנשים שיגידו שאני חמודה. אולי פעם הבאה. ישנתי עד הרגע שאמא העבירה אותי מהסלקל לעגלה, ואז זה הפסיק...

תם השרב הגדול.

אתמול היה חמסין מגעיל כזה, עם המון אבק, שאסור לצאת מהבית. כשאמא לקחה אותי לטיפת חלב היא כיסתה לי את כל הפנים במנשא כדי שאני לא אנשום אבק, ובדרך החוצה היא הלבישה אותי סוף סוף בקצר!

דודה שרון קנתה לי את הבגד הזה, יחד עם מיליון בגדים אחרים, בארצות הברית. זה לא סתם - זה מגאפ! אמא אומרת שאפילו לה אין כל כך הרבה בגדי מותגים ומכנסי ג'ינס כמו שלי יש.

עבדו עלי בעיניים.

אמא לקחה אותי לטיפת חלב היום. האחות רונית שקלה אותי ומדדה אותי, ואז אמרה לאמא שאני נהדרת, ובובה, ושתניק אותי קצת עכשיו. אז התנפלתי בשמחה על הציצי של אמא, ולא שמתי לב שרונית מתגנבת מאחורי עם מחט ענקית, ותוקעת לי אותה בירך!

תוך שתי שניות הפנים שלי נהיו אדומים כמו עגבניה, ואז התחלתי לצרוח, שיראו מה זה. אבל מיד אמא דחפה לי שוב את הציצי לפה, אז מהר מאוד שכחתי מזה. משום מה כל העסק מאוד הצחיק את אמא. מגיע לה שאני לא מחייכת אליה.

נראה אותם עושים לי את התרגיל הזה עוד פעם. אתכן לאבא!

אני יודעת ששלחתי לכם את הקישור מיליון פעם,

אבל זה בגלל שאמא הסתבכה עם אבא, ופתחה לי את הבלוג רק עם השם בארי, בלי שדה, ועכשיו אבא לא מדבר איתה...

ודודה שרון אמרה שחבל לאמא על הזמן אם היא לא כותבת עליה, אז הנה משהו יותר טוב - תמונה שלי ושל דודה שרון יחד!

אני בת חודש

אני בת חודש, וזה נראה לי זמן טוב להתחיל לכתוב זכרונות. אמא מקלידה עבורי, כי אני עסוקה בנחירות בתוך המנשא שלה. וחוץ מזה, הייתי מקלידה הרבה יותר מהר אם לא היו מורידים לי את האצבע השישית, אז שאמא תתאמץ.
אז היום אני בת חודש ויום. הספקתי המון בחודש האחרון - עברתי דירה פעמיים (מהבטן של אמא לתינוקייה של אסף הרופא, ומשם לבית שלי בנס ציונה). וגם הורידו לי אצבע נוספת שהייתה לי (כמו לאמא!) וגם נפל לי הטבור. ולמדתי להתהפך מהבטן לגב (וכל מי שחושב שזה במקרה - זה לא מקרה אם זה קורה כל הזמן!) ואני מרימה יופי את הראש. לא שיש משהו מעניין לראות - אמא כל הזמן שמה לי את הספר המשעמם הזה בשחור ולבן, ולא מבינה שאני יכולה לראות דברים יותר מתקדמים. בכלל, זה לא פייר שכשהיא ואבא רואים "דם אמיתי", הם שמים אותי במיטה! חוץ מזה, פגשתי כמה מהחברים שלי מהשכונה - את מאיה של גל ואת רועי של אילנה. שניהם יותר גדולים ממני, אבל חכו חכו!

כרגע בזמן שאמא כותבת בשמי את הבלוג, אני חורפת במנשא. למה במנשא? ככה. לא רוצה מיטה. מה תעשו לי? לא על הבטן ולא על הגב ולא בכלל. אני רוצה במנשא, ככה הכי נוח, ואני קרובה לאמא, ובכלל לא אכפת לה שאני נוחרת או שכואב לה הגב או שהיא לא יכולה ללכת לשירותים.

אמא אומרת שהסיבה שאני לא ישנה טוב בלילה היא שיש לי גזים. אני ליידי אז אני לא מוכנה להודות בזה. באינטרנט אומרים שזה אמור לעבור בגיל שלושה חודשים. אמא עשתה את המתמטיקה ונהיה לה פרצוף עייף...

עכשיו אני אשים תמונה שלי, שתראו כמה אני יפה, טפו טפו טפו, חמסה חמסה. וכשיקרה עוד משהו מעניין, אני אבקש מאמא שתכתוב.