אתמול עשו לי טירונות.

אמא לקחה אותי אתמול לסיבוב מאוד ארוך בהמון מקומות. לפני שנפגשנו עם אנשים אמא ואני ישבנו עם כל הגימלאים של גבעתיים בבית קפה. אמא הייתה כל כך לחוצה שאני אתעורר ואעשה בלגן, עד שהיא בלעה את הסנדויץ' שלה בלי ללעוס, ושתתה את הלימונדה ממש מהר. איזה מצחיקה היא, דווקא היה לה המון זמן עד שהתחלתי לבכות כי הייתי גם רעבה... [אמא מבקשת לציין ש-52 ש"ח לכוס לימונדה וכריך הם שחיתות, בעיקר בימי משבר כלכלי, ובעיקר בבית קפה של גמלאים בגבעתיים].

משם הלכנו לבקר את מיטל. מיטל חברה של אמא כבר מיליון שנה (מהתיכון, ואמא זקנה, אז זה היה לפני מיליון שנה), ויש לה בת משלה וקוראים לה שי. אמא אומרת ששי נינג'ה. לי דווקא נראה הגיוני שבגיל חצי שנה היא מנסה לעמוד ראש על הצעצועים שלה, ועושה למיטל התקף לב. אז ביקרנו אותן והיה לנו מאוד נחמד. שי נתנה לי לשחק באוניברסיטה שלה, והיה לי מאוד מעניין. ובכלל לא היה לה אכפת שפלטתי על המשטח, אבל אמא התפדחה.

אחר כך מיטל החזיקה אותי עליה, כי בכיתי כי היו לי גזים. היה לי מאוד נוח לכמה דקות, אבל אז חזרתי לצרוח.

ממיטל ושי נסענו לסבתא פלוריקה. היא מאוד שמחה לראות אותי, אז עשיתי לה טובה ועשיתי פרצופים חמודים. כמובן שאחרי כמה דקות מיציתי את העניין, נזכרתי שיש לי גזים, ובכיתי שוב.

משם הלכנו לסבתא קוקה, אבל אמא שמה אותי במנשא, והיה לי חם ונעים ולא כאבה לי הבטן אז הלכתי לישון. משם נסענו לסוכנות רכב לקבל את הניירת של האוטו שאמא קנתה לכבודי לפני שנולדתי, ובסוף עברנו בעבודה של אמא בקלסיקלטת. בגלל שהיה מאוחר כמעט כולם הלכו הביתה, ולא היו מספיק אנשים שיגידו שאני חמודה. אולי פעם הבאה. ישנתי עד הרגע שאמא העבירה אותי מהסלקל לעגלה, ואז זה הפסיק...