אני בת חודש

אני בת חודש, וזה נראה לי זמן טוב להתחיל לכתוב זכרונות. אמא מקלידה עבורי, כי אני עסוקה בנחירות בתוך המנשא שלה. וחוץ מזה, הייתי מקלידה הרבה יותר מהר אם לא היו מורידים לי את האצבע השישית, אז שאמא תתאמץ.
אז היום אני בת חודש ויום. הספקתי המון בחודש האחרון - עברתי דירה פעמיים (מהבטן של אמא לתינוקייה של אסף הרופא, ומשם לבית שלי בנס ציונה). וגם הורידו לי אצבע נוספת שהייתה לי (כמו לאמא!) וגם נפל לי הטבור. ולמדתי להתהפך מהבטן לגב (וכל מי שחושב שזה במקרה - זה לא מקרה אם זה קורה כל הזמן!) ואני מרימה יופי את הראש. לא שיש משהו מעניין לראות - אמא כל הזמן שמה לי את הספר המשעמם הזה בשחור ולבן, ולא מבינה שאני יכולה לראות דברים יותר מתקדמים. בכלל, זה לא פייר שכשהיא ואבא רואים "דם אמיתי", הם שמים אותי במיטה! חוץ מזה, פגשתי כמה מהחברים שלי מהשכונה - את מאיה של גל ואת רועי של אילנה. שניהם יותר גדולים ממני, אבל חכו חכו!

כרגע בזמן שאמא כותבת בשמי את הבלוג, אני חורפת במנשא. למה במנשא? ככה. לא רוצה מיטה. מה תעשו לי? לא על הבטן ולא על הגב ולא בכלל. אני רוצה במנשא, ככה הכי נוח, ואני קרובה לאמא, ובכלל לא אכפת לה שאני נוחרת או שכואב לה הגב או שהיא לא יכולה ללכת לשירותים.

אמא אומרת שהסיבה שאני לא ישנה טוב בלילה היא שיש לי גזים. אני ליידי אז אני לא מוכנה להודות בזה. באינטרנט אומרים שזה אמור לעבור בגיל שלושה חודשים. אמא עשתה את המתמטיקה ונהיה לה פרצוף עייף...

עכשיו אני אשים תמונה שלי, שתראו כמה אני יפה, טפו טפו טפו, חמסה חמסה. וכשיקרה עוד משהו מעניין, אני אבקש מאמא שתכתוב.