ככה אני נראית מתחת למים! (פעם הבאה אני אסתכל למצלמה...)

רונית אמרה לאמא להתחיל לתת לי לטעום אוכל אמיתי.

אז אני הכי אוהבת אבוקדו, וגם בטטה זה טעים, אבל אתם יודעים מה הכי שווה? טחינה של אסא!

מתוך ספר החוקים של לירי:

1. קקי יש לעשות רק על חיתול נקי. במידת הצורך, יש להזעיק את אמא או אבא (להלן, הנתינים), שיחליפו את החיתול. גם אם אין עליו כמעט כלום.
2. במידה והנתינים מכריזים שהיום הם הולכים לישון מוקדם, יש לכוון את השעון הפנימי להתעוררות כל שעתיים. אם הנתינים הלכו לישון מאוחר, ניתן לקום רגיל, הם גם ככה לא יספיקו לישון הרבה.
3. אוכל מוצק לא נועד רק לאכילה! אפשר להרגיש חופשי לירוק אותו, ואז לטבול את האצבע ביריקתי. ולמרוח על השמלה של אמא.
4. המטרה העיקרית במהלך האמבטיה היא לרוקן אותה. יש להשפריץ בכל הכוח עד שרוב המים מוצאים דרכם אל הרצפה.
5. מסתמן כי בין האמבטיה לאוכל קיים פער של כ-7 דקות. הדבר אינו מקובל. יש למחות עליו בכל הכוח, רצוי בצרחות במגוון אוקטבות, עד שהנתינים יבינו את הרמז ויקצרו תהליכים.
6. הנתינים רכי לב הם, שלא לומר פראיירים גמורים, כך שאין תעלול שאי אפשר להתחמק ממנו על ידי חיוך רחב. כדאי לזכור זאת לגיל בו נהיה מבוגרים מספיק להצית את החתול.
7. גבולות נועדו שיפרצו אותם. כלומר, משטח הפעילות בהחלט לא צריך להגדיר את תחום הפעילות. מתחת לשולחן בסלון זה גם בסדר.

והנה סרט שלי צוללת בבריכה.

תגידו שאני לא אמיצה!

אתמול בבריכה,

צילמו אותנו מתחת למים! דוד שי המנהל היה הצלם, ואנחנו היינו הדוגמנים. ליאת המדריכה שיגרה אותנו מתחת למים ישר לידיים של ההורים, ובינתיים שי צילם אותנו. עוד אין תמונות (אני מקווה שיהיו מהר מהר...) אבל בינתיים הנה שתיים שוות שאבא צילם:

זה שי המנהל, האחראי, שאתמול היה גם הצלם התת מימי::

והנה אני באמצע השיעור. הייתם מאמינים שאני אותה ילדה מפה?

ברצינות עכשיו,

אולי די כבר לשים לי כובעים?

נכון שיש לי את סבתא יוספה וסבתא דבורה?

אז לאמא יש את סבתא פלוריקה ואת סבתא קוקה. סבתא פלוריקה היא אמא של סבתא יוספה, וסבתא קוקה היא אמא של סבא שלמה. זה מבלבל, אבל תנסו לעקוב. כשכל אחת מהן רואה אותי, הן מיד מתחילות לומר כל מיני דברים ברומנית, שלא אני ולא אמא מבינות, אבל המשמעות היא טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, איזה חמודה הילדה. שתיהן אמרו לי שאם מישהו יציק לי, שיגידו לי והן ירביצו לו. כשאני באה, שתיהן לא מתייחסות לאמא בכלל, אלא רק אלי, כי אותי הן אוהבות יותר.

כשאני באה לסבתא פלוריקה, היא קודם כל אומרת המון פעמים "אני מתה, אני מתה", כי היא נורא שמחה לראות אותי. אחר כך היא מראה לאמא תמונות שסבתא יוספה פיתחה לה, אבל מבטיחה שהיא לא תראה אותן לחבר'ה בקלפים, אפילו שהם מבקשים, כי זה מביא עין הרע, ובכלל, לא מגיע להם. היא תמיד מנסה לשכנע את אמא ללכת לישון ושהיא תשמור עלי, אבל כמעט חוטפת התקף לב מהקונצים שלי. אני לא מבינה למה היא בלחץ כשאני מנסה להתהפך על הספה שלה. אפשר לחשוב... כשאנחנו באות לשם אמא תמיד אוכלת סנדויץ' עם חביתה וגבינה צהובה ושותה דיאט קולה, ואני מחזיקה לסבתא את האצבע שלא תלך לשום מקום. וכשסבתא יוספה מתקשרת לדבר איתה, היא צועקת עליה שהיא מפריעה, כי יש לה אורחת...

זו תמונה שלנו מאתמול.

כשאני מגיעה לסבתא קוקה היא קודם כל אומרת לאמא שתוציא אותי מהסלקל כדי שיהיה לי מקום להתמתח, ומיד הולכת לחדר השינה להכין לי את המיטה. לקוקה יש את המיטה הכי נוחה בעולם, אז בדרך כלל אני חוטפת שם תנומה קצרה, בזמן שקוקה נותנת לי יד, או מחזיקה לי את הרגל ועושה לי נעים. כשאני קמה, אני מספרת לה על מה חלמתי. בינתיים אמא נחה על המיטה לידי. בדרך כלל קוקה מספרת לי שאני עשויה משוקולד, ושאני רק שלה, ושיום אחד היא תאכל אותי. אחר כך היא מספרת לאמא איזה תינוקת חמודה היא הייתה... היא תמיד מכינה לי איזושהי מתנה כשאני באה, בגד או צעצוע, ואם אני בוכה, היא אומרת ברומנית שזה שובר לה את הלב, אז אני משתדלת לא לעשות את זה...

זו תמונה שלי ושל קוקה, גם מאתמול:

זה כיף שיש לי כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותי.

היום אני חוגגת ארבעה חודשים.

ומה קיבלתי מתנה? מחט בתחת! טוב, האמת היא שבירך, אבל זה לא משנה! אמא לקחה אותי לטיפת חלב, ורונית שוב התעללה בי. מצד שני, אחר כך היא נתנה לי עוד חיסון שנותנים דרך הפה ודווקא היה טעים. והיא שקלה אותי ומדדה אותי, ואני שוקלת 5.480 קילו, ואני בגובה 59.5 ס"מ. היא הייתה מאוד מרוצה מההתפתחות שלי. גם אמא. והכי מצחיק היה כשרונית הניחה אותי על הבטן, לראות איזה יופי אני מרימה את הראש, ואני הישרתי אליה מבט ותקעתי גרעפס ענקי. אמא כמעט אכלה אותי...

זו תמונה שאמורה לתת מענה לכל מי שטוען באוזני אמא שאני הולכת להיות ג'ינג'ית. זה לא ברור שאני אפרוח בלונדיני?

וזו תמונה מהאמבטיה של אתמול. אבא החזיק אותי, ואני החזקתי את האמבטיה. אמא אומרת שמה שנשאר הוא שאני אכניס את הראש למים ואעשה בועות...

יש לי המון המון לספר.

קודם כל, הכי חשוב, היינו בבריכה ביום שישי. זה היה חשוב, כי אמא ואבא רצו לבדוק אם אני בוכה כי יש אנשים, או כי זו חוויה מוזרה. ואתם יודעים מה התשובה? זה לא משנה, כי אני כבר לא בוכה בכלל! אמא ואני השתתפנו בכל השיעור. אבא אחד אמר לאמא "שינוי מרענן, הא?", שיישרף לו התחת (זה אמא אמרה. אני לא מדברת ככה, כי אני ליידי). אמא אפילו קיבלה אומץ, והצלילה אותי. אתם יודעים מה זה? שהמדריכה לוקחת אותי בידיים, ואומרת לי "לירי, צוללים", וטובלת אותי פעמיים במים ואז מטביעה אותי. סתם, היא לא מטביעה, היא משגרת אותי ישר לידיים של אמא. אז אמנם נבהלתי, וקצת יבבתי (זה לא כמו לבכות), אבל מהר מאוד נרגעתי. היה שם ילד אחד שנורא נבהל והיו צריכים להוציא אותו מהמים צורח, אבל לא אותי. אני הייתי גיבורה. אחר כך אמא הניחה אותי על קרש, וגררה אותי במים, והיה נורא כיף. אתם בטח שואלים את עצמכם למה את תמונות מהאירוע, והתשובה היא שההורים המפוזרים שלי שכחו את המצלמה בבית. יופי להם...

בתור פיצוי, ידעתם שלחלוק המגניב שדודה שרון קנתה לי יש גם נעליים תואמות?

ולשאר החדשות, אמא ואבא גררו אותי ברחבי הארץ ביום שלישי וביום שישי. הם מחפשים לי בית חדש, יותר גדול (נראה לכם שזה בגלל שאני עושה קולות שאני עומדת לזחול? מעניין.) הם ראו כל מיני דברים, והיו פה כל מיני אנשים לראות את הדירה שאנחנו גרים בה היום.

ועכשיו לעוד כמה תמונות, סתם כי זה כיף.

זו אני עם סבתא דבורה...

וזו אני עם סבא שלמה וסבתא יוספה. אתם לא שומעים את זה, אבל ברקע יש מוזיקה מזרחית...


ואלה הבגדים היפהפיים שאמא הלבישה לי ביום שישי. חולצה של בנטון ומכנסיים של גאפ. אני כזו מגניבה...