יש לי המון המון לספר.

קודם כל, הכי חשוב, היינו בבריכה ביום שישי. זה היה חשוב, כי אמא ואבא רצו לבדוק אם אני בוכה כי יש אנשים, או כי זו חוויה מוזרה. ואתם יודעים מה התשובה? זה לא משנה, כי אני כבר לא בוכה בכלל! אמא ואני השתתפנו בכל השיעור. אבא אחד אמר לאמא "שינוי מרענן, הא?", שיישרף לו התחת (זה אמא אמרה. אני לא מדברת ככה, כי אני ליידי). אמא אפילו קיבלה אומץ, והצלילה אותי. אתם יודעים מה זה? שהמדריכה לוקחת אותי בידיים, ואומרת לי "לירי, צוללים", וטובלת אותי פעמיים במים ואז מטביעה אותי. סתם, היא לא מטביעה, היא משגרת אותי ישר לידיים של אמא. אז אמנם נבהלתי, וקצת יבבתי (זה לא כמו לבכות), אבל מהר מאוד נרגעתי. היה שם ילד אחד שנורא נבהל והיו צריכים להוציא אותו מהמים צורח, אבל לא אותי. אני הייתי גיבורה. אחר כך אמא הניחה אותי על קרש, וגררה אותי במים, והיה נורא כיף. אתם בטח שואלים את עצמכם למה את תמונות מהאירוע, והתשובה היא שההורים המפוזרים שלי שכחו את המצלמה בבית. יופי להם...

בתור פיצוי, ידעתם שלחלוק המגניב שדודה שרון קנתה לי יש גם נעליים תואמות?

ולשאר החדשות, אמא ואבא גררו אותי ברחבי הארץ ביום שלישי וביום שישי. הם מחפשים לי בית חדש, יותר גדול (נראה לכם שזה בגלל שאני עושה קולות שאני עומדת לזחול? מעניין.) הם ראו כל מיני דברים, והיו פה כל מיני אנשים לראות את הדירה שאנחנו גרים בה היום.

ועכשיו לעוד כמה תמונות, סתם כי זה כיף.

זו אני עם סבתא דבורה...

וזו אני עם סבא שלמה וסבתא יוספה. אתם לא שומעים את זה, אבל ברקע יש מוזיקה מזרחית...


ואלה הבגדים היפהפיים שאמא הלבישה לי ביום שישי. חולצה של בנטון ומכנסיים של גאפ. אני כזו מגניבה...