אז היא תכתוב עכשיו הכל, ויותר מאוחר תוסיף תמונות.קודם כל, אתמול היינו בטיפת חלב. רונית לא הייתה כי היא בשמירת היריון, אז היינו אצל לאה. דבר ראשון שלאה אמרה הוא שיש לי עיניים מאוד יפות. היא כנראה חשבה שאם היא תמרח אותי במחמאות אני לא אשים לב שהיא מכינה חיסון. אני שוקלת 7.100 קילו, ואני באורך 65 ס"מ. לאה אמרה שאני גדלה בדיוק כמו שצריך. ואז היא עשתה לי חיסון וסבתא יוספה כמעט מתה. אבל הייתי גיבורה, בכיתי רק קצת וזהו. לא סיפור.
אז מה עוד חדש? אני זוחלת כמו נמר. בעיקר אם יש משהו מעניין קדימה, כמו שלט של טלוויזיה או חתול. גיליתי שהבית שלנו הוא לא רק הסלון - יש ממ"ד, ולאמא ואבא יש חדר שינה, והכי טוב, יש מטבח. למה הכי טוב? כי במטבח יש שתי קערות עם מים, שממש מחכות רק לי. אמא אומרת שהן של פליני ומוניקה, אבל לדעתי גם לי מותר לשחק איתן. אז כשאמא לא רואה, אני זוחלת לשם מהר מהר, נעצרת ליד אחת מהן, וטובלת אצבע. ושוב טובלת אצבע. ואחרי כמה פעמים כאלה, אני עושה פלאחץ' גדול עם כל היד. אמא צעקה עלי כמה פעמים להתרחק משם, והרימה אותי והניחה אותי על השטיח, אבל היא התגלגלה מצחוק תוך כדי, אז לא נראה לי שהיא רצינית. אני גם עומדת על הברכיים, בעיקר במיטה (כמו בתמונה).
מזג האוויר משתנה פה. כל הבגדים הקצרים והחתיכיים שלי נעלמו מהשידה, ובמקומם יש סוודרים ומכנסים ארוכים וכאלה. אמא התבאסה בהתחלה, אבל אז נזכרה בכל הבגדים המהממים שדודה שרון הביאה לי מארצות הברית, ובקניות המטורפות שסבא שלמה וסבתא יוספה עשו בדרום תל אביב, ועבר לה. אני אהיה חתיכית גם בחורף! אמא גם החליפה לי את השמיכה לשמיכת צמר שהייתה שלה פעם, כשהיא הייתה תינוקת (כנראה לפני מיליון שנה) ושמה לי מצעים של חורף, עם ציפה והכל, אז בלילה חם לי ונעים לי.
בבריכה נורא כיף. יונתן ודניאל ואני נפגשים כל שבוע, ויש לנו מדריכה חדשה, שקוראים לה עינת. אמא אומרת שהיא היפר אקטיבית, כי היא הריצה את כל ההורים בשיעור האחרון, עד שלאמא ולאביב, אבא של דניאל, נגמר האוויר. אבל היה מגניב - עשינו גלים, וגלשנו על קרש, ושיחקנו עם כדורים.
התחביב החדש שלי הוא לגרום לילדים אחרים לבכות. אני לא עושה את זה בכוונה, ככה יוצא. אתם מבינים, כשאני ממש שמחה, אני משמיעה צווחות כאלה גבוהות ושמחות, ומסתבר שיש ילדים שזה מפחיד אותם. רשימת הקורבנות מונה בינתיים את נתי של לינה, יונתן מהבריכה, ארנון של ענת, וילדה שפגשתי ברחוב שקוראים לה ליה. אה, ויום שישי פגשתי את ג'ינג'ר, כלבת בוקסר מעורבת, וצווחתי עליה כל כך הרבה ובכל כך הרבה התלהבות, עד שהיא ברחה מתחת לשולחן ולא יצאה עד שאמא ואבא לא לקחו אותי הביתה. מה לעשות שאני ילדה שמחה ומאושרת?
נשבעת שהגבתי כבר אתמול... וכתבתי, יפהפיה!
השבמחקפשוט משהו משהו הילדה הזו!