אתמול שוב היינו בטיפת חלב.

לשם שינוי לא דקרו אותי ולא הציקו לי בכלל. שוב היינו אצל לאה, כי האחות רונית ילדה לפני שבועיים, ועכשיו היא בחופשת לידה. לאה אמרה שהיא זוכרת אותי מהפעם הקודמת, ומי יכול לשכוח כאלה עיניים יפות. היא אמרה לאמא להפשיט אותי, וכשהיא חזרה לחדר, היא מצאה אותי מתרוצצת על המשטח שלהם. נכון התכלת ממש מוציא לי את הכחול של העיניים?

ואז התחיל החלק שגרם לאמא לחייך. היא לא הפסיקה לשפוך עלי מחמאות. אני שוקלת 7.740 קילו, ואני באורך 69.5 ס"מ. על הגרף רואים שעליתי מעט במשקל, אבל נתתי ממש זינוק בגובה. מה שאומר שאני גבוהה ורזה! אחר כך היא אמרה לאמא להלביש אותי ולתת לי להראות לה מה אני יודעת לעשות. ואיזו תצוגת תכלית אני סיפקתי... זחלתי, עמדתי על העגלה, הושטתי ידיים למה שהיא הגישה לי, בקיצור, הייתי כוכב.

אחר כך היא שאלה את אמא מה אני אוכלת. אמא פירטה לה בדיוק, והיא אמרה שזה מצוין. היא בעיקר התרשמה מזה שאמא מפרקת לי קלמנטינה ולא סתם סוחטת לי מיץ. אמא לא גילתה לה איזה ריצי פריצי אני עושה מזה. בסוף הביקור היא אמרה לאמא שהיא ואבא ממש בדרך הנכונה, ושאני נהדרת. ואז היא אמרה משהו על ספירת דם, אבל לא נראה לי שהיא רצינית...