הייתי היום אצל דוקטור קומרוב לבדיקת התפתחות.

אז אמנם כשהיא התחילה לבדוק אותי נהייתי נורא רצינית, העיניים שלי נהיו כמו שני אגמים, והשפה התחתונה התחילה לרעוד לי (כי זה מה שקורה כשאנשים זרים מתעסקים איתי), אבל זה בסדר. היא אמרה שאני לא סתם מפותחת, אני מקדימה את זמני!

למשל, זה שאני מחזיקה ידיים אחת בשניה. וזה שאני מתהפכת חופשי מהגב לבטן. או שאני, כמו בתמונה, עומדת על הידיים, ולא על הזרוע. היא אמרה שאני משהו משהו!

וזה אני, כשאבא ניסה להושיב אותי על הכתפיים שלו. פתאום ראיתי את הבית נורא מגבוה!

וזו סתם תמונה שאמא הוסיפה כי היא ממש טובה. כמה נוח בסלקל!